הקשר בין החונך לחניך – מלגאים מספרים מהלב

מתן בריסקר:

שלום קוראים לי מתן בריסקר סטודנט שנה רביעית לחינוך גופני במכללה האקדמית בוינגייט ואני משתתף בפרויקט המלגאים של עמותת " יד לילד המיוחד" בנס ציונה.

הדבר שאני הכי אוהב לעשות הוא פעילות גופנית.

ת לו ערכים שונים ולהעלאות לו את הביטחון העצמי.

הכי מפתיע אותי אצל החניך הקשר החם שלו עם חיות.

הכי מאתגר אותי: לעזור לחניך לעבור קשיים יומיומיים כמו קשירת שרוכים ביד אחת וקפיצה מעל מכשולים. והדבר שאני לוקח איתי מהחוויה הזאת  זה שלא משנה מי אתה וכמה קשה לך הספורט הוא התרופה הכי טובה שאלוהים נתן לנו רק תבצעו אותו למרות כל המגבלות (ואם אפשר אז לפחות 3 פעמים בשבוע).

בת-אל קשטרי:

אני סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת תלפיות, מסיימת שנה ב'. אני משתתפת בפרויקט המלגאים של יד לילד המיוחד בנס ציונה. את הקשר שנוצר לי עם החניך שלי קשה לתאר במילים כי כמה שאתאר, זה יתגמד למה שקורה שם באמת. ישנה ציפייה הן שלי והן של החניך למפגשים חוזרים. כמות האהבה היא גדולה וקשה שלא להתאהב בחניכים. המלגה מאפשרת לגלות עולם חדש למי שלא הכיר קודם ודרך המלגה אני מתנסה מעט במקצוע שבחרתי ללמוד. אני ממליצה בחום לכל מי שרוצה להתנסות, לחוות דברים חדשים ופשוט להנות להגיע למלגה.

אביב אבבה:

שמי אביב ואני סטודנט שנה רביעית בחינוך במכללת אורות ישראל.

אני משתתף בפרוייקט מלגאים של עמותת "יד לילד המיוחד" בנס ציונה.

בתחילת החונכות יוסף היה חשדני ומעט מופנם, אך עם כל מפגש הקשר התעצם והתחזק.

כל התקדמות של יוסף כמעט בלתי נראית לזר, אך לי גורמת אושר וסיפוק רב.

מקווה שנמשיך בדרך זו והחונכות תביא לשיפור שלו בפן הלימודי, חברתי ורגשי.

ליבי מזרחי:

אני לומדת שנה ג' ריפוי בעיסוק בקריה האקדמאית אונו.

אני משתתפת בפרוייקט מלגאים של עמותת "יד לילד המיוחד" בנס נציונה.

בתחילה היו לי מעט חששות, איזה ילד אקבל ומי תהיה משפחתו.

כשהגעתי בפעם הראשונה למשפחה שמחתי לראות שמיד נוצר החיבור.

מבט אחד מהחניך שלי וידעתי שהגעתי למשפחה הנכונה.

העזרה והנתינה למשפחה והחניך נותנת לי סיפוק אדיר והדרך שאנו עוברים יחד משמעותית עבורי מאוד.

אני לומדת המון על החניך שלי ובכלל כיצד לחוות אותו ובעיקר מה הפעילויות שגורמות לו כיף ולשמחה.